פסק-דין בתיק ע"א 51877-05-11

•  
• בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 23.3.11, בגדרו התקבלה תביעתה הכספית של המשיבה והמערערת חוייבה לשלם לה סך של 20,813 ש"ח, וכן נדחתה תביעה שכנגד שהוגשה מטעם המערערת.

1.            אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: ביום 22.7.08 נחתם בין הצדדים הסכם לשכירת רכב, לתקופה של שלוש שנים, בתמורה לתשלום חודשי בסך של 1,500 דולר. כבטוחה לקיום ההסכם, מסרה המשיבה למערערת שלוש המחאות על סך של 6,200 ש"ח. בהתאם לסעיף 8 בהסכם, הייתה זכאית המשיבה להודיע על סיומו של ההסכם טרם סיומה של תקופת ההתקשרות, בהתרעה של שלושה חודשים מראש, וזאת ללא תשלום קנס או פיצוי.

2.            ביום 23.2.09 נתנה המשיבה הודעה מראש למערערת בדבר סיום ההסכם. בתגובה לכך, התבקשה המשיבה להחזיר את הרכב למערערת באופן מיידי. לטענת המשיבה נאמר לה כי תחוייב רק עד למועד החזרת הרכב בפועל. המשיבה החזירה את הרכב למערערת ביום 12.3.09. המערערת חייבה את המשיבה בתשלום עבור שלושה חודשים מיום ההודעה ופרעה את ההמחאות שניתנו כבטוחה. המערערת הכחישה את טענת המשיבה, לפיה היא נדרשה להחזיר את הרכב קודם לחלוף תקופת שלושת החודשים, ואף טענה במסגרת תביעה שכנגד, כי המשיבה נותרה חייבת לה סכום כספי של 10,471 ש"ח, בגין הפרשי שער, עלות נסיעה בכביש 6 ונזקים שנגרמו לרכב.

3.            בית משפט קמא ניתח את הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים וקבע כי בהתאם להן הייתה זכאית המשיבה לסיים את ההסכם, ללא קנס או תשלום כספי, בהודעה של שלושה חודשים מראש, אשר במהלכם הרכב אמור היה להישאר באחזקתה ובשימושה. לאחר שבחן את עדויות נציגי הצדדים בפניו העדיף בית המשפט את גרסתה העובדתית של המשיבה, שלפיה היא נתבקשה על-ידי נציגת המערערת להחזיר את הרכב מייד עם הודעתה על סיום ההתקשרות, וכי היוזמה להשבת הרכב לידי המערערת בטרם חלוף שלושת חודשי ההתרעה לא באה מצידה של המשיבה. לאחר שניתח את עדויות נציגי הצדדים ואת תכתובות הדואר האלקטרוני שהוחלפו ביניהם בזמן אמת, דחה בית המשפט את פרשנות ההסכם שהוצעה על-ידי המערערת, אשר לפיה בהודעה מראש על סיום ההסכם, היה על המשיבה להחזיר את הרכב באופן מיידי ולהמשיך לשלם בגינו במשך שלושה חודשים נוספים. בית המשפט מצא כי פרשנות מעין זו קובעת קנס בגין הפסקה מוקדמת של ההסכם, ולכן אין היא עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם, הקובעת מנגנון לסיום מוקדם של ההסכם ללא תשלום קנס.

• בנוסף, דחה בית המשפט את התביעה שכנגד וקבע, כי משלא הובאו כל ראיות לעניין שער הדולר במועד התשלום, ואף לא הומצאה חוות דעת באשר לנזקים הנטענים, לא הוכחה התביעה שכנגד.
• הערעור כנגד קבלת תביעת המשיבה

4.            לגרסת המערערת, כפי שהיא עולה מתוך כתבי טענותיה, המשיבה יכולה הייתה להשאיר את הרכב אצלה במהלך תקופת שלושת החודשים ולהשתמש בו משך כל התקופה. השבת הרכב בטרם סיום התקופה נעשתה על-פי בחירתה של המשיבה, ובמצב כזה עליה לשלם עבור מלוא תקופת שלושת החודשים, כפי שקבוע בסעיף 8 להסכם. לשיטת המערערת טעה בית המשפט בקביעתו כי הוסכם במפורש בין נציגי הצדדים, כי הרכב יוחזר מיידית תוך חיוב המשיבה עד למועד החזרתו בפועל, וממילא שינוי הוראותיו של ההסכם צריך להיעשות בכתב ואין תוקף לשינוי שנעשה בעל-פה.

5.            המשיבה אינה חולקת על כך שהפרשנות העולה מתוך ההסכם בין הצדדים הינה כי במקרה של הודעה מוקדמת על ביטול ההסכם, היא היתה מחוייבת להמשיך לשלם למשך שלושה חודשים נוספים, תוך שהיא זכאית להשתמש ברכב בתקופה זו. אלא שלשיטתה, הוסכם בין הצדדים בעל-פה, כי בהתאם לבקשת המערערת תשיב המשיבה את הרכב במועד מוקדם לתום שלושת החודשים, ולא תחוייב בגין השימוש ברכב החל ממועד השבתו בפועל. ההסכם אינו קובע כי שינוי תנאים בו חייב להיעשות בכתב דווקא, וההסכמה האמורה נתמכה בראיות בכתב.

6.            בית משפט קמא קיבל את גרסתה העובדתית של המשיבה, לפיה הוסכם בין בא כוחה לבין נציגת המערערת כי הרכב יוחזר מיידית תוך חיוב המשיבה עד למועד ההחזרה בלבד. קביעתו של בית משפט קמא מבוססת על עדות בא כוחה של המשיבה בפניו, נתמכת במייל שהוציא בא כח המשיבה בזמן אמת לנציגת המערערת ואף עולה מהודעת דואר אלקטרוני שנשלחה למשיבה על-ידי נציגת המערערת. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה בשל היתרון המובנה שיש לערכאה המבררת בעניין זה, למעט במקרים חריגים אשר המקרה שבפנינו איננו נמנה עימם (ראו למשל: ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661, 665 (1978); ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, פ"ד ס(4) 375, 384-385 (2006)). לפיכך, אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא בעניין זה, וכפועל יוצא מכך אף אין הצדקה להתערב במסקנותיו המשפטיות.

7.            למעלה מן הצורך יצוין, כי עמדת המערערת, שלפיה המשיבה יכולה הייתה להשאיר את הרכב אצלה במהלך תקופת שלושת החודשים ולהשתמש בו משך כל התקופה, לא הייתה העמדה שהוצגה בפני המשיבה בזמן אמת. מתכתובת הדואר האלקטרוני שהוחלפה בין הצדדים עולה, כי היוזמה לסיום ההסכם טרם חלוף תקופת שלוש השנים הייתה אמנם של המשיבה, אלא שהיא הביאה בחשבון שיהא עליה להמתין שלושה חודשים בטרם תוכל להשיב את הרכב, ואילו הדרישה להשיבו באופן מיידי באה מצד המערערת. כך, נציגת המערערת כתבה למשיבה ביום 25.2.09 (נספח ד' לכתב התביעה):

• "According to the termination notice, you supposed to return back the car especially you don't need it".
• בהמשך כתבה נציגת המערערת למשיבה ביום 7.3.09 (נספח ז' לכתב התביעה), כך:
• "...you should return back the car before the ending of the three months notice, and if you want to keep the car for another month you should pay for it."
• הדברים העולים מתוך הודעה זו ברורים, ולפיהם עמדתה של המשיבה בזמן אמת הייתה שעל המשיבה להחזיר את הרכב באופן מיידי ושאם תשאיר את הרכב לשימושה, יהא עליה לשלם בעד השימוש. מתוך כך ניתן ללמוד, שאם המשיבה תשיב את הרכב מייד, תהא פטורה מתשלום בעבור מלוא תקופת ההודעה. דברים אלה תומכים באופן ברור במסקנתו של בית משפט קמא.

8.            אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור המופנה כנגד קבלת תביעת המשיבה, ולהותיר על כנו את חיוב המערערת לשלם למשיבה סך של 20,813 ש"ח.

• הערעור על דחיית התביעה שכנגד

9.            לטענת המערערת, הואיל המשיבה לא הגישה כתב הגנה, יש לקבל את התביעה שכנגד במלואה, אף אם לא הוכחה. לשיטת המערערת, היא הניחה בפני בית המשפט את כל האסמכתאות המבססות את העובדות המקימות את עילת התביעה, על אף שלא הייתה חייבת לעשות כן, כיוון שמדובר בעניינים שאינם שנויים במחלוקת. כך, ביחס להפרשי השער טוענת המערערת, כי בסיכומיה הסכימה המשיבה כי התשלומים צריכים היו להיות מחושבים לפי שער הדולר בעת התשלום; לא הכחישה את חובתה לשלם את חיובי הנסיעה בכביש 6, אלא אך טענה כי יש להמציא חשבוניות לתמיכה בטענה; ולא הכחישה חובתה לשלם את הנזקים שנגרמו לרכב, אלא שוב טענה כי יש לתמוך הדרישה בחשבוניות.

10.         המשיבה הסבירה כי לא הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד, כיוון שזו לא הומצאה לה כדין: בתחילה, כלל לא הועברה התביעה שכנגד לידי המשיבה; בהמשך, ומשהועברה התביעה שכנגד, לא צורפו אליה נספחיה; ולבסוף, הוגשו נספחים אלה רק יום לפני מועד ההוכחות שנקבע בתיק. כן טוענת המשיבה, כי הטענות הנכללות בתביעה שכנגד הן לכל היותר טענות קיזוז לנטען בכתב התביעה, ואינן מצדיקות הגשת תביעה שכנגד. לגוף הדברים טוענת המשיבה, כי נספחי התביעה שכנגד אינם עולים כדי הרף הנדרש להוכחת הנטען בה: לא הוגשה חשבונית ערוכה על-ידי המערערת לגבי הפרשי שער הדולר, המפרטת את מועדי החיוב ואת שער הדולר היציג בכל מועד ומועד; לא הוגשה חוות דעת מטעם שמאי מקצועי להוכחת הנזקים הנטענים לרכב; ולא הוצגה דרישה מאת המערערת על גבי מסמך שלה לגבי תשלומים נדרשים בקשר לשימוש בכביש 6, לרבות צירוף חיובי חברת "דרך ארץ" המתייחסים לרכב דכאן.